החלטה בתיק ה"ת 34042-03-13 - פסקדין

בקשה להחזרת תפוס.

המבקשת פונה אל בית-המשפט בבקשה, כי יורה על ביטול צווי הקפאת חשבונות הבנק שלה והשבת הכספים המופקדים בהם.

במסגרת חקירה פלילית, שנוהלה נגד המבקשת, ונגד חשודים אחרים, הוצאו בתאריך 24.1.13 צווי הקפאה לחשבונות הבנק של המבקשת.

בהמשך לחקירה, הגישה המשיבה, בתאריך 21.2.13, כתב-אישום נגד המבקשת, וכן בקשה למעצרו עד תום ההליכים של מנהלה - בדיר מונדר - הוא נאשם מספר 1 בכתב-האישום, שבו המבקשת היא נאשמת מספר 4.

בקליפת אגוז, מייחס כתב-האישום למבקשת, הפועלת בתחום הדלק בישראל, בעצמה, ובאמצעות מנהלה הנ"ל, שורת עבירות מסוג פשע לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975, פקודת מס הכנסה, קבלת דבר במרמה ועבירות נוספות.

בכתב-האישום נטען, כי החל מאמצע שנת 2011 ועד תחילת שנת 2013, ביצעה המבקשת עבירות מס רבות במטרה להתחמק מתשלום מס הכנסה, תוך שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות רבות, בסך של כ - מאה ותשעים מיליון ש"ח, כאשר הסכום הנטען, שאותו שלשלו לכיסם כתוצאה ממעשיהם, הוא כ - 26,661,000 ש"ח.

יצוין, כי במסגרת דיון בבקשת המשיבה להורות על מעצרו של הנאשם בדיר מונדר הנ"ל, מנהלה של המבקשת, מסרה כב' השופטת יפעת שיטרית החלטה, שלפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה ואפנה בעניין זה להחלטה במסגרת מ"ת 42334-02-13 מתאריך 7.4.13 לעמוד 25 והלאה (במסגרת זו, הורתה כב' השופטת שיטרית על שחרורו של הנאשם בתנאים).

המשיבה עררה על החלטת השחרור דלעיל, ובית-המשפט המחוזי, מפי כב' השופט דני צרפתי (עמ"ת 15413-04-13) הפך את החלטת השחרור והורה על מעצרו של הנאשם הנ"ל עד תום ההליכים. לענייננו, רלוונטית קביעתו של בית-המשפט המחוזי, המאשרת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה (עמוד 4 שו' 25 - 27). במעמד הדיון, צוין כי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון, אך זו אינה תוקפת את ההחלטות הנ"ל ביחס לראיות הלכאוריות.

על כן, אני נסמך בעניין זה על קביעות בית-המשפט דלעיל, ועל כתב-האישום, ביחס לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמה, ודי בקביעות אלה גם למסגרת הבקשה העומדת בפניי.

קיימת עילה לחילוט הכספים והיא נסמכת על האמור בסעיפים 32, 34, 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש) התשכ"ט - 1969 ועל האמור בסעיף 109 לחוק מע"מ, התשל"ו - 1975.

כאמור, נגד המבקשת הוגש כתב-אישום, ולפיכך אין אנו מצויים במצב דברים חסר וודאות מינימאלית, שבו המבקשת היא בגדר חשודה בלבד, שטרם התקבלה החלטה בעניינה.

ועדיין, גם בהינתן עילה מבוררת, על בית-המשפט לשקול את הפגיעה בזכויות יסוד לקניין ולעיסוק כדי לבחון האם ניתן לנקוט בהליך מידתי יותר.

ברור הוא, כי תכלית התפיסה היא חילוט עתידי של הכספים המצויים בחשבונות המוקפאים ואין כל טעם בהקפאת חשבונותיה של המבקשת באופן כזה אשר ימנע ממנה כל פעילות עסקית, כלכלית.

אציין, כי בתאריך 4.3.13 הושגה בין הצדדים הסכמה, שלפיה תוסר ההקפאה משני חשבונות הבנק של המבקשת: חשבון מספר 161715 בבנק מזרחי סניף 431, וחשבון מספר 129842 בבנק פועלים סניף 761, בתנאי שהצו ימשיך לחול על יתרות הזכות שקיימות בחשבון, שתיוחדנה בפיקדון נפרד לשם כך, וניתן יהא לפעול בחשבון העו"ש, ללא חריגות וללא מתן אשראי. ואולם, נמסר כי הסכמה זו לא העניקה פתרון מעשי למבקשת.

אין ספק, כי מצב דברים זה מקשה על המבקשת בפעילותה, שכן היא אינה יכולה ליהנות מאשראי בנקאי נוסף.

על כן, הפתרון מצוי בהעברת הכספים לחשבון חיצוני, אחר, שאינו כפוף לכתבי הקיזוז, השעבוד והמשכון של הבנק (אם כאלה קיימים), מחוץ לאובליגו הבנקאי של המבקשת - דבר שיאפשר למבקשת לקבל אשראי בנקאי נוסף ולהמשיך לפעול.

נמסר, כי סכום הכספים המצוי בחשבונות המוקפאים אשר נדונים במסגרת בקשה זו הינו כדלקמן:

בנק ירושלים, חשבון מספר 510132590, יתרת פיקדונות של כ - 3,062,000 ש"ח.

בנק הפועלים, חשבון מספר 129042, יתרה של כ - 1,521,000 ש"ח.